<h1>אבודרהם סדר תפילת (חג) הסוכות</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ומוציאין ספר תורה, וקורין בו ארבעה, בקרבנות החג שבפינחס. ביום הראשון של חולו של מועד קורא כהן וביום השני. ולוי וביום השלישי, וישראל חוזר וקורא וביום השלישי, והרביעי קורא. ספיקא דיומא שהוא ביום השני וביום השלישי. ובשני קורא כהן וביום השלישי, ולוי וביום הרביעי, וישראל חוזר וקורא וביום הרביעי, והרביעי קורא וביום השלישי וביום הרביעי, וכן כל הימים, עד יום חמישי, והוא בכלל. ומחזיר ספר תורה למקומו.
<h2>דף לא.</h2>
ולאחר שיגמרו את ההלל אומר שליח צבור קדיש תתקבל, ומוציא שני ספרים, באחד קורין חמשה, בפרשת אמור אל הכהנים, מן שור או כשב או עז עד וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל (ויקרא כ"ג, מ"ד) ובשני קורא המפטיר קרבנות המוספין שבפרשת פינחס, מן ובחמשה עשר יום לחודש השביעי, עד סוף פיסקא ומפטיר בתרי עשר בזכריה (י"ד, א') הנה יום בא, עד בבית ה' צבאות ביום ההוא והוא סוף הספר. ומחזיר למקומן, ואומר קדיש עד לעילא.
ומוציא שליח צבור שני ספרים, באחד קורין חמישה, כמו אתמול, ובשני קורא מפטיר, גם כן כמו אתמול, ומפטיר במלכים (מלכים א ח', ב') ויקהלו, עד בהוציאי אותם מארץ מצרים. ומחזיר הספרים למקומן, ואומר קדיש עד לעילא, ומתפללין כמו אתמול.
ומוציא שני ספרים, באחד קורין חמישה, בפרשת ראה אנכי, מן כל הבכור (דברים ט"ו, י"ט) עד סוף הסדר. ואם חל בשבת קורין בו שבעה, ומתחילין מן עשר תעשר (י"ד, כ"ב). ובשני קורא המפטיר בקרבנות המוספין שבפרשת פינחס, מן ביום השמיני עצרת (במדבר כ"ט, ל"ה) עד סוף הסדר. ומפטיר במלכים (מלכים א ח', נ"ד) ויהי ככלות שלמה, עד לישראל עמו. והטעם להפטרה זו, מפני שכתוב בה ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וגו', ומחזיר הספרים למקומן, ואומר קדיש עד לעילא.
ומוציאין שלשה ספרים, וקורין באחד חמישה, בפרשת וזאת הברכה קורא עם הארבעה עד ואתה על במותימו תדרוך. וחוזר וקורא עם החמישי שהוא המסיים בתחילת וזאת הברכה עד לעיני כל ישראל. והטעם לפרשה זו, על שם ששלמה המלך ברך את ישראל בשמיני של חג, שנאמר (מלכים א ח', י"ד) ויברך את כל קהל ישראל וגו', לכך קורין בתשיעי ספק שמיני הברכה שברך משה את ישראל. ובשני קורא מתחיל בראשית עד אשר ברא אלהים לעשות. ובשלישי קורא המפטיר, כמו אתמול, ומפטיר בתחילת יהושע, ויהי אחרי מות משה, עד כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך (א', ט'). ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימין בו התורה, וראוי לשמוח בסיומה. והטעם שמתחילין מיד בראשית, כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג, ולומר, כבר סיימו אותה, ואינן רוצים לקרות עוד. או הטעם, כמו שזכינו בסיומה כך נזכה בהתחלתה. ומרבים בפיוטין, כמו אשר בגלל אבות. וכתב רב עמרם, ולאחר שמפטירין מברכין ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בגלל אבות, וחותם בו ברוך אתה ה' נותן התורה. וכן כתב רבינו סעדיה. ואינו נכון לומר ברכה באשר בגלל תחילה וסוף, מאחר שלא הוזכרה בתלמוד, ואין לקבוע ברכה, אלא מה שקבעו רבותינו ז"ל, וכן הוא המנהג, וכן כתב אבן הירחי. ויש מקומות שנוהגין המסיים והמתחיל לעשות משתה ושמחה ויום טוב לסיומה של תורה, וקוראין לכל קרוביהם וחבריהם.
ומוציאין שני ספרים, באחד קורין שבעה בפרשת כי תשא (שמות ל"ג, י"ב) ראה אתה אומר אלי, ובשני קורא מפטיר קרבנות של ספיקא דיומא, לפי מה שהוא היום, ומפטיר ביחזקאל (יחזקאל ל"ח, י"ח. ל"ט, ט"ז) ביום בא גוג, עד וטהרו הארץ. ובסדר הפסח כתבנו בשם רבינו האי למה מפטירין ביום בא גוג. והטעם שאין מוציאין בכל יום מימות חולו של מועד שני ספרים, כמו בחולו של פסח, מפני שבפסח יש שם פרשיות הרבה מענין המועד, אבל בסוכות אין שם פרשה מענין המועד, אלא הקרבנות בלבד. ודין הנחת תפלין בחולו של מועד תמצאנו מבואר בסדר הפסח. כל הימים של חולו של מועד אומר לאחר התפלה במקום תפלה לדוד, למנצח משכיל לבני קרח כאיל (תהלים מ"ב).
